היא זונה וזה כל המניין

במסגרת מחקר על הרגלי צריכה שנערך על ידי משרד התקשורת לקראת סוף שנות התשעים לגבי אפסים ברשת, נמצא ש85% מהאוכלוסיה הגולשת נכנסת רק לאתרי צ'אטים ואימייל, אתרי שכטות ונכנסים לכל הודעת ספאם הנשלחת אליהם. בעזרת שימוש במודל הסטטיסטי של סמואל ג'ונסון לימי חג ושנים מעוברות הצליח מחקר זה להציג בצורה מדוייקת את חתך האוכלוסיה שבשנת 2007 ישאר באותם אתרים, ולא יעדכן את הרגלי הצריכה שלו אף באתר החיפוש גוֹגֶל. בו זמנית נעשה מחקר אחר לגבי מהותו של האפס בחברה הישראלית, מה הוא אוכל, מה הם תחביביו, באיזו עבודה הוא בוחר, איך הוא מכה את אשתו. גודל השורלאק.

"את באה אלי היום?"

"מן הסתם, אהיה אצלך בקרוב אהמ אהמ"

-ניתוק-

מקרה 1: יוסי יושב בחדרו אחרי השיחה עם אורטל, חברתו זה 5 שנים, בוהה בלונג שלו, בד עמוס צבעים פסיכדליים ועיצוב בסגנון הודי, חייזר יושב בישיבה מזרחית על חייזר אחר שיושב בישיבה מזרחית וכך הלאה. על הקיר תמונת 10 על 10 של שמעון פרנס מחייכת. יוסי ממשיך לשבת בחדר עוד שעתיים. לבסוף הוא מדליק את הנרות על עוגת יום הולדתו וחושב לעצמו "כנראה שהיא לא תבוא". הוא נושף ומביע משאלה "שתחטוף איידס אמן, בת תשחורת מפגרת"

מבט מהיר לשנות 2020: בראשות השניה מנכ"ל הרשות איתי מטוס יושב במשרדו לאחר שעות העבודה, במשרד אין נפש חיה. בצעדים החלטיים איתי קם משולחנו והולך לכיוון מפתן הדלת. הוא לוחץ על שני צדדי המזוזה התלויה במפתן הדלת והיא נפתחת בתזוזה חלקה ונטולת צליל. הוא מפשפש שניה בתכולת המזוזה עד שהוא מוצא את אשר חיפש. בקבוקון המכיל אבקה לבנה, הוא חוזר לשולחנו, תוך כדי התיישבות הוא מפרק את אחד מצעצועי השולחן המשרדיים המונחים על שולחנו ומפיק ממנו צינורית כסף דקה. הוא לוחץ על כפתור על השולחן ומתוך השולחן יוצאת מראה שטוחה, מקובעת בעץ. איתי רואה את עצמו משתקף במראה ומחייך, שם מספר שורות מרושלות על המראה ומתחילה החגיגה.

13 שנים ו3 שעות לפני: מקרה 2: אורטל, בחורה ממוצא עדתי, מסתובבת בקרית משה כאשר ילד אתיופי בן 10 צועק לה "מותק את יכולה לבוא להביא לנו את הכדור?" והוא מצביע על כדור שנתקע על ענף של עץ קצת גבוה, אורטל אומרת לו "בטח כפרה, רק שניה" ומתקרבת, היא מתרוממת על קצות אצבעותיה ואוחזת בכדור. בו בזמן יד גברית מסוקסת אוחזת בישבנה התפוח וקול שחרחר מסנן "וואלק אתן... איזה תחת כל לחי מלמיליאן". אורטל מסתובבת במהירות לכיוון הקול, מעיפה את ידו מעכוזה וצועקת לו "מי אתה חושב שאתה תגיד לי??" מולה היא רואה בחור אתיופי רחב מימדים ושרירי, הוא אוחז בה במהירות, מלכסן את ידייה וגורר אותה לתוך מקלט צמוד.

באותו זמן במעבד נתונים בסקוטלנד:

01101101011001010110000101101110011010010110111001100111001000000110010001101001011011000110010001101111

מקרה 2, חלק ב': אמרם וארבעת אחיו מקיפים את אורטל במקלט. אמרם שם ידו על כתפה של אורטל ומצמיד אותה אליו. "אחים שלי תכירו את, איך קוראים לך?"

"אורטל" אורטל משיבה באדישות ומורידה את נעליה. אחר כך היא דוחפת את ידו של אמרם והולכת בעצלות לכיוון כיסא מרוחק במקלט ומתיישבת עליו.

אח א: "איזה בז'ז'ים, הם מזכירים לי את ימי ינקותי באדיס אבבה, כאשר דודה זאודיטו היתה מניקה אותנו אחרי שאמא נפטרה"

אח ב: "איזו מצחיקה זאתי, זזה כאילו לא אכפת לה! משוגעת!!"

אח ג: "בונא אמרם היא כמעט לבנה"

אח ד מתקרב לאורטל, בידו הוא מחזיק מקל. בהגיעו אליה הוא מרים לה את החצאית עם המקל ואומר "חהחהחה אמרם ימצחיק אין לה לאולאו" וממשיך להיקרע מצחוק.

אורטל מסתכלת עליהם בחוסר סובלנות יתרה ואומרת "וואלה אתם קודחים בראש, אם אתם רוצים לעשות משהו בואו ונעשה את זה כבר, העיקר שתסתמו".

חמשת האחים מתקרבים להקיף את אורטל שעברה בינתיים לשבת על ברכיה על מטלית מלוכלכת על רצפת המקלט. רוכסנים נפתחים, אבזמים פוגעים ברצפה ומשמיעים רעש. הפלאפון של אורטל מצלצל. היא מרימה את הפלאפון מהרצפה ועונה. בצד השני חבר שלה יוסי. היום יום הולדתו.

"את באה אלי היום?"

"מן הסתם, אהיה אצלך בקרוב—" באותו רגע אמרם שלא יכל להתאפק יותר, דחף את ראשה אל מפשעתו וזרק את הפלאפון מהיד שלה על הרצפה בכוח. חתיכות עפו לכל עבר.